בישראל, אחת מכל שמונה נשים עלולה לחלות בסרטן השד במהלך חייה. לצערנו, על אף התקדמות רבה בחקר המחלה חלק מהחולות אינן שורדות. סיבת המוות המשמעותית במחלה זו היא פיתוח ושליחת גרורות חדשות מתאי הגידול הראשוני בשד. גרורות סרטניות אלו עלולות להגיע לאזורים נרחבים בגוף, למשל לריאות. תאי סרטן אשר שולחים גרורות לאזורים נרחבים פיתחו מאפיינים אשר שונים מהגידול המקורי, מה שמקשה על הטיפול והופך את הגידול הסרטני לאגרסיבי במיוחד.
לתאים יש יכולת לתפקד כמו בית חרושת המסוגל לייצר חומרי בניין ההכרחיים לתפקוד התא וחלוקתו (מסלול מטבולי). לכן כאשר תאי סרטן מתפתחים הם חייבים לייצר אבני בניין על מנת לתמוך במנגנון חלוקת התאים שלהם וכן לצרכים אחרים. כתוצאה מכך התאים הסרטניים מסיטים את המסלולים המטבוליים הרגילים על מנת ליצור חומרים הנקראים 'אונקו-מטבוליטים' אשר הינם חשובים לגידול הסרטני.
צוות המחקר של ד"ר שאול פיתח מודל ניסיוני המראה כי על מנת לפתח יכולות ליצור גרורות, תאי הסרטן צוברים אונקו-מטבוליט ספציפי הנקרא Dihydropyrimidine (DHPs). מטרת הפרויקט הינה לפתח אסטרטגיה שתמזער את כמות האונקו-מטבוליט על ידי טיפול בתאי הגידול בתרופות ספציפיות.
הטיפול התרופתי אמור למנוע התפשטות גרורתית ולהקל בטיפול בסרטן השד. הפרויקט הוא בעל פוטנציאל לקידום ההבנה שלנו בהתפתחות גרורות ובמנגנון השינוי המטבולי שעוברים תאים. מטרת העל היא פיתוח זן חדש של תרופות אנטי-סרטניות אשר מכוונות להגיע לשורשי השינוי המטבולי הגורם לאגרסיביות והתפתחות הגידולים.
